בעבר, המושג “אדיש-עוין” או “תוקפנות צולבת” היה נדיר לשמוע בקרב אנשים שאינם פסיכולוגים. היום, עם התפתחות ההבנה בתחום, המונח הזה משמש לעיתים קרובות יותר, ומורכב מתופעה של התנהגות שעשויה להיות מאתגרת להבנה ולהבחנה. תנהגות אדישה-עוין היא תופעה נפוצה מאוד בחברה שלנו, והכרה בסימנים שלה יכולה לסייע לנהל טוב יותר יחסים אישיים ומקצועיים.

הבעיה המרכזית היא שזה מאוד קשה לאנשים לזהות בדיוק ממה מורכבת ההתנהגות הזאת, כי האדם המביע אותה לעיתים עושה מאמצים להסתיר את כוונותיו או רגשותיו. לעיתים, הם מציגים מראית עין של חוסר עניין או אדישות כדי להסתיר תחושת תסכול, כעס או קנאה. לכן, חשוב להכיר את ההתנהגויות המאפיינות כדי להבין מתי ומדוע מישהו מתנהג באופן כזה.

חוסר נכונות לומר “לא”

אנשים שמפגינים התנהגות אדישה-עווינית בדרך כלל נמנעים מלהביע כפייתיות ארצית של סירוב. הם אוהבים לשחק את תפקיד הקרבן או ה”מנוצל”. במקום להגיד במילים מפורשות “אני לא רוצה” או “אני לא יכול”, הם יסתירו את רצונם במילים מעורפלות, ישתפו פעולה בראשי תיבות, אך יביעו אי נחת לאחר מכן באמצעות נשימות ארוכות, תנועות עיניים מורתעות או הבעת תסכול על כך שהמתכוונים לא קיבלו את רצונם. לדוגמה, הם עשויים להסכים לבעיה מסוימת, אך לחוש מרומים ולבטא את תסכולם בדיבור מאוחרת או באי-שקט פיזיולוגי.

אנשי תלונות מתמידים

לתחושת התסכול שלהם יש לעיתים ביטויים חיצוניים, כגון תלונות מתמשכות על מצב העבודה, המשפחה, הזוגיות או היעדר ההזדמנויות. הם מציגים לרוב מילות ביקורת בלתי משמעותיות, שמסתירות מאחוריהן רגשות עמוקים יותר של חוסר שביעות רצון, כעס או קנאה. לדוגמה, הם עשויים לומר: “לא אכפת לי, זה תמיד אותו דבר”, או “אני לא בהיריון, אבל זה נראה כאילו כולם מתכננים עלי”. כך הם משדרים חוסר שביעות רצון המסתיר את הקונפליקט הפנימי שלהם.

מחמאות משולבות בלעג

אחת מצורות הביטוי של תוקפנות צולבת היא מתן הערות של ביקורת כביכול מחמיאה. לדוגמה, “השמלה הזו ממש מחמיאה לך, הרבה יותר מהקודמת שהדגישה את הירכיים שלך”, או “אני אוהבת איך אתה מתנהג, למרות שאתה לפעמים קצת עצלן”. הערות כאלה משדרות תסכול רב, ומביא את המסר של “אני מחמאה לך, אבל בעצם אני מרגישה רוע מפני שהייתי רוצה שתשנה את ההתנהגות שלך”. זהו חלק מתהליך של ביטוי קנאה או תסכול בדרך שנראית כאילו היא מחמאה, אך יש בה סוג של ביקורת סמויה.

הפרעות במאמצים של אחרים

אנשים בעלי תכונות אדישות-עוויניות עשויים להפריע במכוון להשגת מטרות של אחרים, מתוך קנאה, תסכול או רצון לשרת את האג’נדות שלהם. לדוגמה, הם עשויים להאט את קצב העבודה, להגיע באיחור או להשאיר משימות לא סיימות כדי לגרום לאחרים להתאמץ יותר. במקרים רבים, הם ישחררו חוסר שיתוף פעולה שמוביל ליצירת סיטואציות בהן האחרים סובלים, והם ימשיכו להתנהג בצורה זו מבלי להביע ישירות תסכול או כעס.” 

התעוררות התגובה של אחרים

אנשים שמעוניינים להפעיל לחץ או לבדוק תגובות מצידם של אחרים נוטים להפעיל פרובוקציות מכוונות. אם הם גילו שיש משהו שמפריע לכם, הם יתקלו בו שוב ושוב כדי לעורר תגובה. לדוגמה, הם עשויים לצחוק על דבר שאתם מרגישים רגישים אליו, או להחביא מצבים שמראים את נקודת התורפה שלכם. התנהגות זו משמשת ככלי לבחינת הגבולות ולהכנסת מתח לחיי האנשים הסובבים אותם.

הטעיית המידע באופן מכוון

לעיתים קרובות, אנשים אדישים-עוויניים ישקיעו במרמה בהעברת מידע, כמו להחזיק טלפון ששמש למישהו אחר, או לשכוח באשמת כוונה להעביר הודעה חשובה. לדוגמה, הם עשויים לנטוש שיחה טלפונית במכוון כדי להראות שאינם מעוניינים לסייע, או לשכוח להודיע על פרטים שמאחרים אמורים לדעת. התנהגויות כאלה משקפות רצון להשתיק אחרים או לבחון עד כמה הם יכולים לסמוך עליהם, תוך כדי גרימת אי נוחות ומתחים.

התנהגות מרחפת וקשה להבנה

לפעמים, אנשים אלו מציגים רמות גבוהות של תיפקוד מבריק בכל מיני תחומים, אך מתנהגים לפתע בכל מיני דרכים מבלבלות—כמו שכחה פתאומית או תנועות מוזרות—שגורמות לאחרים לתהות אם הם אינם סובלים מבעיות זיכרון או בלבול. לדוגמה, הם עשויים לשכוח היכן שמו את מסמכי העבודה החשובים או את תיק היד שלהם, דווקא ברגע הקריטי. תופעה זו משקפת כעסים וכוחות של תסכול שנחבאים עמוק בקרב, ומבוטאים בצורה של התנהגות אקראית, מתוך ניסיון לא להסגיר את הכעס בפורמליות ישירה.

התמודדות עם אנשים שמפגינים תכונות אדישות-עווינית אינה קלה, אך זיהוי הסימנים והבנה של הדרך בה הם מתנהגים יכולים לעזור לכם להימנע מאי נעימות מיותרות ולנהל את היחסים בצורה חכמה יותר. זכרו שהמטרה היא להכיר את הסימנים ולפעול בהתאם כדי לשמור על בריאות הנפש והיחסים שלכם.