השיח על גבריות מזיקה מעורר לא פעם התנגדות, בין היתר משום שהמונח נשמע כאילו הוא מגדיר את עצם הגבריות כבעיה. זו אינה הכוונה. גבריות אינה מחלה, ותכונות כמו נחישות, כוח, שאפתנות, תחרותיות או איפוק אינן שליליות בפני עצמן. הקושי מתחיל כאשר גבר מרגיש שמותר לו לבטא רק חלק מצומצם מהאישיות שלו, ושעליו להסתיר פחד, עצב, צורך בקרבה או בקשת עזרה כדי להיחשב ״גבר אמיתי״.

במקרים כאלה העזרה אינה נועדה למחוק את הזהות הגברית, אלא להרחיב אותה. המטרה היא לאפשר לגבר לבחור כיצד להגיב, במקום לפעול שוב ושוב לפי ציפיות חברתיות שמזיקות לו או לסביבתו.

מה פירוש המונח גבריות מזיקה

המונח מתייחס לדפוסים תרבותיים והתנהגותיים מסוימים, ולא לכל הגברים ולא לכל ביטוי של גבריות. בין הדפוסים האלה אפשר למצוא דרישה להפגין קשיחות בכל מצב, זלזול בפגיעוּת, שימוש בכעס כדי להסתיר רגשות אחרים, תפיסה של שליטה כמדד לערך עצמי והימנעות מבקשת עזרה גם כשהמצב כבר קשה.

לדוגמה, גבר שנפגע בעבודה עשוי לחוש עלבון, אכזבה או חרדה לגבי עתידו. אם הוא למד שרגשות כאלה הם סימן לחולשה, ייתכן שהוא לא יצליח לתת להם שם. במקום לדבר על מה שקרה, הוא עלול להסתגר, להתפרץ בבית או לנסות להוכיח את כוחו בדרך אחרת. הכעס במקרה הזה אמיתי, אבל לעיתים הוא רק השכבה החיצונית של חוויה מורכבת יותר.

גם התנהגות שנראית מבחוץ כמו ביטחון יכולה לנבוע מפחד. צורך תמידי לנצח בוויכוח, קושי להתנצל, לעג לגברים אחרים שמביעים רגש או ניסיון לשלוט בבת הזוג אינם עדות לחוסן. לעיתים הם משקפים תחושה פנימית שוויתור, הקשבה או הודאה בטעות יאיימו על הזהות כולה.

גבריות בריאה אינה מחייבת ויתור על כוח

אין צורך לבחור בין כוח לרגישות. גבר יכול להיות אסרטיבי בלי להשפיל, להגן על גבולותיו בלי לאיים ולהישאר יציב גם כשהוא מודה שהוא חושש או זקוק לעזרה. למעשה, היכולת לזהות רגש ולווסת תגובה דורשת לא מעט כוח פנימי.

גבריות בריאה מאפשרת טווח רחב יותר של התנהגויות. היא יכולה לכלול אחריות, אומץ, מחויבות, הומור, חמלה, מיניות מכבדת, תחרות הוגנת ויכולת לטפל באחרים. היא גם משאירה מקום למנוחה, לספק, לכישלון ולשינוי. אין מודל יחיד שכל גבר צריך להתאים את עצמו אליו.

מי עלול להיפגע מהדפוסים האלה

נשים עלולות להיפגע ישירות כאשר תפיסות של עליונות, זכאות ושליטה מתורגמות להקטנה, הטרדה, כפייה או אלימות. גם גברים אחרים נפגעים מתרבות שמתגמלת תוקפנות ולעג לחולשה. מי שאינו מתאים לדימוי המקובל של גבר קשוח עלול לחוות בושה, נידוי או לחץ מתמשך להוכיח את עצמו.

המחיר עבור הגבר עצמו עשוי להיות פחות גלוי, אך הוא משמעותי. דיכוי רגשות אינו מעלים אותם. הוא עלול להקשות על יצירת קשרים קרובים, להגביר בדידות ולגרום לכך שמצוקה תטופל רק בשלב מאוחר. גברים מסוימים שוקעים בעבודה, מתרחקים מאנשים קרובים, משתמשים באלכוהול או בהתנהגויות מסוכנות, או מבטאים כמעט כל קושי באמצעות עצבנות.

גם מערכות יחסים משלמות מחיר. כאשר צד אחד אינו מסוגל לומר ״נפגעתי״, ״אני מפחד״ או ״אני צריך זמן להירגע״, בן או בת הזוג נאלצים לנחש מה קורה. השיחות הופכות למאבקי כוח, והבעיה המקורית נשארת ללא מענה.

איך מזהים שהגיע הזמן לבקש עזרה

לא צריך לחכות למשבר גדול. כדאי לשקול פנייה לעזרה כאשר אחד או יותר מהמצבים הבאים חוזרים לאורך זמן:

• כעס והתפרצויות הפכו לתגובה העיקרית ללחץ, ביקורת או אכזבה.
• קשה לדבר על רגשות גם עם האנשים הקרובים ביותר.
• בקשת עזרה נתפסת כהשפלה או כהוכחה לכישלון.
• יש צורך קבוע לשלוט בשיחה, בהחלטות או בהתנהגות של אחרים.
• מערכות יחסים נפגעות שוב ושוב מאותו דפוס, למרות הבטחות להשתנות.
• קיימת תחושת ריקנות, בדידות או בלבול לגבי הזהות והתפקיד בחיים.
• נעשה שימוש מופרז בעבודה, באלכוהול, בהימורים או בהתנהגות מסוכנת כדי לא להרגיש מצוקה.

עצם הזיהוי של דפוס אינו הופך אדם לרע או אלים. הוא מצביע על כך שדרך ההתמודדות הקיימת כבר אינה מספקת. לקיחת אחריות אינה שקיעה באשמה; היא החלטה לבדוק מה אפשר לעשות אחרת.

מה אפשר לעשות בטיפול רגשי

טיפול מציע מרחב שבו אפשר לדבר בלי להעמיד פנים שהכול בשליטה. בתחילת הדרך גברים מסוימים מתקשים אפילו לזהות מה הם מרגישים. הם יודעים שמשהו אינו בסדר, אך מתארים בעיקר לחץ, עצבים או עייפות. עבודה טיפולית יכולה לעזור להבחין בין כעס, בושה, קנאה, פחד, אכזבה וחוסר אונים, ולהבין מה מפעיל כל אחד מהם.

הטיפול אינו שיעור בנימוסים ואינו ניסיון להכתיב אישיות חדשה. אפשר לבחון בו כיצד נוצרו אמונות כמו ״אסור לי להישבר״, ״אני חייב להסתדר לבד״ או ״אם לא אשלוט, ינצלו אותי״. לאחר מכן מתרגלים דרכי תגובה מעשיות: לעצור לפני התפרצות, לנסח צורך בלי האשמה, להציב גבול בלי איום, להקשיב לביקורת ולהתנצל בלי להרגיש שהערך העצמי נמחק.

במקרים שבהם יש אלימות, איומים או התנהגות כפייתית, נדרשת התייחסות ישירה ורצינית. הסבר על לחץ חברתי אינו תירוץ לפגיעה באדם אחר. טיפול יכול לסייע בשינוי, אך האחריות להפסקת ההתנהגות הפוגעת נשארת אצל מי שמבצע אותה. אם קיימת סכנה מיידית לאדם כלשהו, יש לפנות ללא דיחוי לגורמי חירום או לסיוע מקצועי מתאים.

צעדים שאפשר להתחיל בהם גם מחוץ לחדר הטיפול

אפשר להתחיל בתרגיל פשוט: לפני תגובה חדה, לנסות לתאר לעצמכם את המצב בשלוש מילים שאינן ״כעס״. לפעמים יופיעו מילים כמו עלבון, פחד ודחייה. ההבחנה הזאת אינה פותרת מיד את הבעיה, אך היא יוצרת מרווח קטן בין הרגש לבין הפעולה.

כדאי גם לבחור אדם אחד שאפשר לדבר איתו בכנות יחסית. אין צורך לספר הכול בשיחה הראשונה. אפשר להתחיל במשפט ישיר כמו ״עובר עליי שבוע קשה ואני לא בטוח איך להסביר את זה״. תגובה כזאת מדויקת יותר מהיעלמות, ציניות או התפרצות.

צעד נוסף הוא לבדוק מאין מגיעות הציפיות. האם באמת אסור לגבר לבכות, לשנות קריירה, להיות אב מעורב, לוותר על תחרות או לבקש תמיכה? לעיתים מתברר שהכללים הנוקשים אינם בחירה אישית, אלא מסרים שנלמדו בבית, בקבוצת החברים, בצבא, בעבודה או בתרבות הפופולרית. מה שנלמד בעבר אפשר גם לבחון מחדש.

עזרה אינה מנוגדת לגבריות

גברים אינם זקוקים לטיפול משום שהם גברים, אלא כאשר דפוסים מסוימים גורמים להם או לאחרים סבל, פגיעה וחוסר חופש. פנייה לעזרה אינה הודאה בחולשה. היא נכונות להתבונן במצב בלי לברוח ממנו ולקחת אחריות על הדרך שבה חיים, מתקשרים ומנהלים קשרים.

המטרה אינה ליצור גבר ״רך״ לפי תבנית חדשה, אלא אדם שמסוגל להשתמש בכוח שלו בלי להיות נשלט על ידו. כאשר יש מקום גם לנחישות וגם לפגיעוּת, גם לעצמאות וגם לקרבה, הזהות נעשית יציבה וגמישה יותר. משם אפשר לבנות יחסים שיש בהם פחות פחד ומאבקי כוח, ויותר כנות, בחירה וכבוד.